מה פתאום שגרה !?
- הבלוג של אבי הרטוב
- 29 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
מה פתאום שגרה.
אני לא כותב את הפוסט הזה מתוך ידיעה.אני כותב אותו מתוך רעד.מתוך הצורך לא להיעלם.מתוך המקום הזה, שבו אני מרגיש שהלב שלי לא מסכים לחזור -לא כי הוא עקשן, אלא כי הוא שומע עדיין את הצעקה.
מאז הפסקת האש מול איראן, אני שומע שוב ושוב: “חזרנו לשגרה.”וזה פשוט לא עובר לי בגרון.אני לא מבין איך אפשר.ולמען האמת - אני גם לא רוצה להבין.
אני לא מדבר על ויכוחים ביטחוניים.אני מדבר על הונאה רגשית.על זה שאנחנו מבקשים מעצמנו - ומהאחרים - להיראות רגילים,כשלמעשה כמעט שום דבר לא רגיל.
אני מלווה הורים שאיבדו את הילדים שלהם.לא מזמן, לא במרחק היסטורי. עכשיו.בנובה. בעזה. בצומת. בקיבוץ.אני פוגש אנשים ששרדו את ה־7.10,אבל לא בטוח ששרדו את מה שבא אחריו.
אני רואה מבפנים את אלה שלקח להם חצי שנה,לפעמים יותר, רק להסכים לפתוח שוב חלון.אני פוגש גברים שבוכים בפעם הראשונה בגיל חמישים.נשים שעודן מתעוררות בכל לילה מאותן תמונות.ילדים שמציירים שקט מלא דם.
חטופים. חטופים. חטופים...
ומה שאני מחדש כאן- מה שאני מעז לומר-זה שלא רק שמותר להרגיש את כל זה.אלא שחובה.שאם נמהר מדי לחזור לשגרה,אנחנו מסכנים את החלק הכי אנושי בנו.
זה לא פוסט של “תובנה”.זה פוסט של נוכחות.אני לא מנסה להאיר את הדרך-אני רק מסרב לכבות את האור שנשאר בי.
"אפשר לכתוב גם מתוך אפר.אבל תן לו להיות אפר.אל תקצר את הזמן של הריק." (בהשראת ויסלבה שימבורסקה)
אז אני כאן, עם הריק.עם הלב שלא נסגר.עם השאלה איך ממשיכים לחיותבלי לכסות את הפצע במילים יפות.
אני מאמין -שאולי דווקא עכשיו, בתוך העייפות, ההרגל, ההדחקה -יש מקום לפוסט כזה.לא צעקה.לא ניתוח.רק מכתב מאדם לאדם.
"השאלה איננה מה אומרים,אלא איך אנחנו מתייצבים אחד מול השנייה.האם אנחנו מעזים לשמוע את מה שלא נאמר?"(בהשראה של מרטין בובר)
אז בואו נישאר עם הלב פתוח,גם אם זה לא נוח.בואו נישאר רגישים-למי שכואבים עדיין,למי שאיבדו,למי שטרם חזרו.
"תגידו את זה נקי. בלי ממתיקים. בלי עטיפות.כמו שזה. תנו לאמת שלכם לזרום,שתפגוש אמת של מישהו אחר.שם קורה משהו חדש. (בהשראה של הזמר טונה)
אז מה פתאום שגרה?אם יש משהו ששווה להיאחז בו עכשיו -זה לא נורמליזציה של ההכחשה.
אלא עמידה חשופה בלב הפצע.החלטה להישאר אנושיים.ובחירה להקשיב למה שעדיין כואב.
תודה אבי
מעורר מחשבה.
התחושה הבלתי נתפסת של - לשמוע בחדשות על אובדנים מכל הצדדים ומיד אחרי זה פרסומת על הג'יפ שהוא "טעם החיים"
תודה אבי על פוסט מעניין ומועיל.
ממש המילים שלא אמרתי בקול.
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ.