חשוף בצריח

עוד לא שש ועשרים בבוקר. הקדמתי את השעון המעורר. לא קם. לא ישן. פייסבוק. אני קורא שנפטר איש שהחזיק בעמדות ציבוריות חשובות. וקורא פוסט של אחד מחברי בפייסבוק [אחד מאלה שאני לא מכיר אישית], שכותב עליו : "... האיש החכם והמסוכן הזה...". הוא כתב זאת קצת אחרי חצות. עוד לא עברו 12 שעות מאז מותו. זה צורם לי. בלי קשר למה היו הדיעות הפוליטיות שלו או מעשיו. אני כותב לחברי בפייסבוק מסר באישי: " שלום ..., ראיתי את הפוסט שלך על מותו של .... צר לי שלא חיכית לפחות כמה ימים לפני שכתבת עליו שהוא איש מסוכן. טיפ-טיפה של איפוק, המתנה, השהייה, מרווח בין דבר לדבר, היה עושה לנו טוב לתושבי הארץ הזו. אני לא בעד לטאטא מתחת לשטיח, רק טיפ-טיפה יותר דרך ארץ, כבוד אדם, נשימה . אפשר לחכות אחרי מות אדם."

שמחתי שהיתה לי בהירות שמפרידה בין דעותי, הפוליטיקה שלי, האידיאולוגיה שלי, העקרונות שלי, לבין דרך ארץ. ההתבוננות הספציפית הזו שמחזירה את כבוד האדם באשר הוא למרכז תשומת הלב שלי. כמה פעמים קרה לי שלא הקפדתי על כבוד אדם?!!!!! כמה קשה זה כבר יכול להיות? ועם זאת, כמה קל לגלוש ולהיסחף ולהתעלם. למה כל כך מאתגר להחזיק בתשומת הלב "כבוד אדם" ? למה כל כך מאתגר אותי לא להתבלבל בין צרכים, רצונות, עמדות, אידיאולוגיה, פרדיגמות, הישרדותיות והיכולת לנשום בין דבר לדבר, ולזכור מה חשוב באמת. לכל אחד יש את ה"מה חשוב באמת משל עצמו ". מה ה"מה חשוב באמת" שלך? והאם גם אתם גולשים ממנו להרגלים, דפוסים, חוסר תשומת לב, עצלנות, רשלנות, הזנחה? לי זה קורה. יותר פעמים ממה שאני מוכן להודות לעצמי. אז הצעד הראשון עבורי הוא להודות בזה. עם סבלנות, אני מקווה שיתגלה בפני גם הצעד הבא שיאפשר לי להנשיר מההתנהלות שלי גלישות מהסוג הזה. כדי להחזיק תשומת לב ערה של מה חשוב לי באמת, אני צריך לוותר. צריך לוותר על הנוחות. על ההסתר. על הרעש שמסביב. על המוגנות. על ההרמוניה המדומה. על תדמית. על למצוא חן. על הביטחון. צריך להיות מוכן לעמוד זקוף וחשוף בצריח, ואם תגיע האש – אז לדעת להתמודד איתה. כי לעמוד זקוף בצריח זה לומר "הנני". אני כאן , אדם עלי אדמות שמוכן לפגוש את עצמו עם השאלה "מה חשוב לי באמת"? ולקחת את הסיכונים שזה מביא איתו. ועדיף לי חשוף בצריח עם הסיכונים מאשר לשחק במחבואים .

שש ועשרים בבוקר, ואני ער מספיק כדי לזכור מה חשוב לי באמת ומצליח להתעורר מספיק כדי לכתוב מסר שמתייחס ל"... האיש החכם והמסוכן הזה..." ומספיק ער כדי לכתוב את המסר הזה באישי ולא בציבורי. מי יתן, שבכל יום בשש ועשרים [או בעצם בכל שעה אחרת ] אצליח להיות ער מספיק ,תרתי משמע, כדי לברר עם עצמי ולפעול על פי מה חשוב לי באמת, או לפחות לדעת מה באמת חשוב לי.

תירגול יומי: פעם ביום לעצור. באופן אקראי. ולשאול את עצמי :"מה חשוב לי באמת". זה לא אומר שאני צריך להצהיר על זה או לפעול על פי זה. רק לדעת עבור עצמי מה חשוב לי באמת. שתפו אותנו בהמשך.