תפריעי לעצמך, תפריע לעצמך

בשנה הראשונה שבה התחלתי ללמוד לנגן, כל הזמן חיפשתי שיהיו לי לפחות 15 דקות פנויות, כדי לקחת לידי את החליל ולנגן. וזה קרה כמעט כל יום. לא הייתי צריך לכתוב ביומן, לא הייתי צריך שחגי, המורה שלי, יגיד לי שעלי לנגן כל יום כך וכך דקות. זה פשוט קרה מתוך השמחה הגדולה שבנגינה. זה נבע מתוך היום. ופתאום, בשבועיים האחרונים, אני כמעט לא מנגן. שוחחנו חגי ואני. הוא נתן לזה הרבה לגיטימציה, כמו בזוגיות ובעוד דברים שאנחנו עושים בלהט בהתחלה, ואחר כך זה מבקש משהו אחר. הוא שאל אם אני ארצה את העזרה שלו למצוא זמנים ביומן. לא, זה לא מה שאני צריך. הקשבנו. ואז, להפתעתי הגדולה, מתוך תוכי הופיעה המילה משמעת. היא הגיעה כמו ליטוף, כמו שביל של תקווה, כמו המפתח לאושר [אם בכלל יש כזה]. היא הגיעה מתוך איזושהי הבנה עמוקה, שזה מה שנדרש ממני עכשיו כדי לתמוך באהבה הגדולה שלי לנגינה. להפתעתי הגדולה, לא היה לה הצליל הנוזף והמוכר של מורות בבה"ס. לא היה לה הצליל המאיים של המ"כ או המ"מ בצבא. לא היה בה הצליל התובעני של יועצת התזונה וההרזיה.לא היה לה הצליל הצורם הסמכותי שמגיע איך שהוא מרחוק רחוק ממני ואומר לי איך עלי להתנהג בעולם. למילה משמעת הבוקר היה ליטוף כמו של יד אוהבת על הגב בסופו של יום ארוך. היה לה צליל, כמו של החליל עצמו.

וברגע אחד, כל ה"רומן" שלי עם משמעת במהלך חיי, קיבל משמעות אחרת. כמה קרובות המילים משמעת ומשמעות. כמה משמעות אני יכול למצוא בעשייתי כשלפעמים היא מלווה במשמעת המתבקשת כדי ליילד משהו מתוכי. כמה דוגמאות של משמעת בונה יש בחיים שלנו. חברי הטוב אלן רבינוביץ, הוא סופר ומורה דרך, יושב כל בוקר ארבע שעות עם נייר ועט נובע, וכותב. הוא לא שואל את עצמו על מוזה, או חשק, או השראה. הוא כותב. זאת מלאכת הקודש שלו. המורה שלי לליצנות רוחנית, עושה מדיטציה כשעה כל יום במשך יותר משלושים שנה. כל יום. הוא לא שואל את עצמו אם מתאים לו היום או לא. הוא עושה מדיטציה. זו מלאכת הקודש שלו.

נראה שכדי ליילד, כדי לחצות מקומות תקועים, נחוצה לנו משמעת מהסוג הזה. מהסוג שמלווה את מלאכת הקודש שלנו. משמעת לא חייבת להיות "מילה רעה". היא יכולה להיות פתח לעשייה כשזו נעצרת, או מסתבכת. ובעיקר, משמעת יכולה לעזור לנו באינטרקציות הבינאישיות ברחוב הישראלי. בעצם, זה מה שהכי מעניין אותי. לקח לנו כחברה הרבה זמן עד שהפנמנו לגמרי "לא קוטפים פרחי בר" ו"חבל על כל טיפה". את שני הפרוייקטים הכלל ארציים האלה אני זוכר עוד מילדותי כעולה חדש. לא הבנתי אותם, מה גם שבאתי מארץ שופעת מים, ומהעיר. לא ידעתי אפילו מה זה פרחי בר. אבל כולם שיננו שוב ושוב. וזה הופנם.

אז מה מבקשת החברה שלנו היום? איזו משמעת מתבקשת על ידי תושבי הארץ הזו כדי להוריד את מפלס האלימות? או את כמות תאונות הדרכים? את הלכלוך ברחוב ובחיק הטבע? את ההתלהמויות בפייסבוק? את ההטרדות המיניות ?

איזה במפר סטיקר עלינו להמציא כדי להיטיב עם עצמינו, שישלב בתוכו משמעת שמאפשרת שינוי, שמאפשרת משמעות עמוקה להיותינו כאן ולבכלל היותינו בני אדם. משמעת מופיעה כשאנחנו מפריעים לעצמינו מלשחזר שוב ושוב הרגלים והתנהגויות שאינם תומכים בנו יותר. משמעת זו דרך לשלב משהו חדש ביום יום ולהוסיף צבע, צליל, משמעות ועומק להיותינו כאן. משמעת היא מילה רכה. אולי הבמפר סטיקר יהיה: תהיו משמעותיים, תוסיפו משמעת לשינוים שנעשים בחיים שלכם. אני מוסיף אותם בימים הקרובים לנגינה שלי, ונותן לי סיכוי שהחליל יקבל מחדש את המשמעות האמיתית שיש לו בחיים שלי.

תירגול יומי:

נאתר תגובה רגשית של עצמינו שמופיעה שוב ושוב כברירת מחדל במערכת יחסים מסויימת. נוותר מראש על האפשרות שהזולת ישתנה. וכל פעם שהתגובתיות שלנו מרימה ראש ומופיעה, נגיד לעצמינו : אני עכשיו מפריע לעצמי ולא משתף פעולה עם המוכר, עם האוטומט. אני מנסה משהו אחר, חדש, שיפתיע אפילו אותי. אני מפריע לעצמי. מחוץ לתחום הנוחות מתאפשר ריפוי, מתאפשרת למידה.